מוסיקה בבקשה:
פילים ממליצה על
רדיו מהות החיים
 
עבור לאתר מהות החיים

שתפו את אתר PILIM
FacebookTwitter


 

ספרו על אתר פילים לחברים
אוהבים את פילים?
בבקשה עזרו להפיץ את הבשורה
והוסיפו עמוד זה למועדפים
ולסימניות החברתיות שלכם
 
 

 


 

  המוח היצירתי 
כיצד מגיעות תובנות

תמלול של כתבה של ה BBC 
התמלול אינו מקצועי ויש בו חלקים חסרים.
איתכם הסליחה מראש.
ענבל רווח. 

סרט - 58 דקות, אנגלית.

כולנו יודעים זאת כאשר זה קורה, הרגע בו האורות נדלקים במוח שלך
הרגע בו יש לך השראה.
המדענים ניסו לחשוף איך רגעים אלו של יצירתיות קורים.
עכשיו הם מסוגלים להיות עדים לניצוץ הקריאטיבי כאשר הוא קורה.

למה שהם גילו יש הכוח להפוך אותך וכל אחד מאיתנו ליצירתי יותר.

צוות הכין ניסוי שעוצב על ידי פרופ' יונתן סקולר בכדי לבדוק כמה יצירתי אתה.
"ההתפתחות האנושית מבוססת על יצירתיות 
זה תלוי ביסודו על חדשנות יצירתית." הוא אומר
הוא מרותק מהרגע שבו הידע מגיע כאילו משום מקום.

הם הציבו פירמידה על שטר של מאה דולר, 
השאלה היא איך אפשר להסיר את השטר בלי לגרום לפירמידה ליפול.
זה יותר טריקי ממה שחושבים.
אי אפשר פשוט למשוך את זה, אי אפשר לגרור אותו מתחת, לחתוך אותו, 
אולי יש לכם את זה...
אבל אם כמו רובנו אתם זקוקים לרמז 
הצוות יעזור לכם.

בעבר היה מחקר מעמיק בכדי להבין איך התובנות מגיעות
הרגע שבו, בלי לחשוב בצורה מטודית הגיונית או מעמיקה, אנחנו מגיעים עם הבלחה של תובנה.
באותו הרגע אתם יודעים את התשובה.

התובנה מכילה רגע קריטי בתהליך היצירתיות.  
הרגעים האלו הם חמקמקים, קשה ממש לחקור אותם.

מדוע ואיך תובנות עובדות

במחקר רצה הצוות לבדוק אם המיספרה מסויימת משפיעה יותר על יצירתיות ותובנות.
הם נסמכו על העובדה שאם מבזיקים מידע לצד הימני
הוא נקלט על ידי ההמיספרה השמאלית שמקושר באופן מסורתי לחשיבה לוגית ושפה
ואם מבזיקים מידע לצד השמאלי הוא נקלט על ידי ההמיספרה הימנית שמקושרת
בדרך כלל לאינטואיציה ומודעות עצמית. 

אכן רואים בסרט כי ההמיספרה הימנית 
קולטת מידע שעוזר לפתרון.
(לגלות לכם? .... יש לשרוף את השטר).
התובנה היא שאין צורך להוציא את השטר.

אבל מה שכל כך מעניין הוא שזה ממש משנה לאיזה 
צד המידע מגיע. 
סביר יותר שההמיספרה הימנית  תעשה את הקשר שיוביל לתובנות.

המדענים יודעים כי זוהי רק ההתחלה למסע שאפתני בו יוכלו אולי להבין את כל
ההבדלים המנטלים הלוקחים חלק ביצירתיות, 
בכדי שאם נבין אותם נהיה אולי כולנו יותר יצירתיים.

היכולת לחשוב בצורה נעלה ומועילה 
היתה אחת ההבחנות שהגדירו את המין האנושי.

"אני חושב שיצירתיות היא חיונית בהשרדות, בהתפחות וההתמקדות,
הרבה אנשים מקשרים יצירתיות עם אמנות, מוזיקה וריקוד,
אבל אם יש לנו איפון, אם אתה נהנה מהאינטנט, דברים אלו נוצרו ע ידי המדע. 
זה עזר לנו לעוף לירח, לרפא מחלות, לפתח מיכשור עדין
אתה רואה את זה בכל מקום".

עד לאחרונה המחקר התמקד במה שנראה מבחוץ
עכשיו הכלים מאפשרים לנו לראות בפנים.
לתפוס השראה כאשר היא מתרחשת.

מרק בין הוא אחד מהחלוצים במחקר הזה.
הוא מצא שיטה העוזרת ליצור הרבה רגעי "אה אה"!  או "יוריקה!!!"
בכדי שניתן יהיה לחקור את התופעה. 

מה מחבר בין המילים: פאי, רסק וסרטן? 
אתם יכולים לפתור מה מחבר בינהם? 
איך אתם מנסים לפתור את הבעיה הזאת?
האם אתם בודקים מילה אחת אחר השניה? זוהי הדרך האנליטית.
אבל יכול להיות שתקלטו את זה בפלאש של תובנה. 
קלטתם? זה תפוח.  (תרגמתי ישירות) 
חשוב יותר, האם הגעתם לזה בחשיבה מטודית הגיונית
או שזה הבריק כמו ברק.

הוא טוען שבגלל שזה מרגיש שונה זה לא אומר שיש פעילות מוחית שונה.
במחקרים מחברים את המתנדבים למדידת גלי מוח בעודם
פותרים את החידות.
המתנדבת אומרת אם היא פתרה את הבעיה באופן 
אנליטי או מתוך השראה.
המידע מוקלט בשתי שיטות.
ומנתח שעות  מאות של הקלטות.
הם מודדים איפה במוח נעשתה הפעילות
ובשיטה הנוספת נמדד מתי התרחשה הפעילות.

ומה שמתגלה הוא חושבים באופן שונה כאשר יש לנו רגע יצירתי:

ההבדלים באים גם לידי ביטוי בעשיית דברים שונים, והתנהגות שונה
יש להם מחשבות אחרות וחלק אחר של המוח פעיל.

באופן מסויים הוא מצא את הניצוץ היצירתי.
לא רק איך הוא קורה מי כי אם גם איפה זה מתרחש.

החלק במוח בו הוא קורה - (דקה 15:25 )
באזור אותו יש לנו בכל צד.
ברגע של יצירתיות החלק השמאלי לא ממש מגיב
אך הצד הימני כן.

הבזק של פעילות חשמלית של גלי גאמא מופיעה מנקודה זו.
 2 חלקי המוח נראים אולי דומים
אך הפעילות היצירתית מתרחשת בצד הימני.

מסתבר שהחלק המשיג מידע אוסף מידע מאזור נרחב יותר 
וזה מאפשר להשיג מידע שאחרת לא היה מתחבר.

אין זה רק שרגעי התובנות מרגישים
שונים באופן סוביקיטיבי, הם שונים גם באופן אוביקטיבי במוח.
הרגעים של התובנה מרגישים לא ספוננטניים
ג'ון קוני גילה שזה הכל רק לא.
הוא מתבונן מה קורה במוח לפני שגלי הגאמא 
מבליחים.
אם בודקים מעט לפני, יש התפרצות של גלי אלפא בחלק 
האחורי של המוח. בצד הימני.
מוזר ככל הנראה, החלק הזה אחראי על עיבוד ויזואלי, ואלפא ידוע 
כמשפיע על (?).
האפקט של גלי האלפא נראה כסוגר חלק מהקורטקס הויזואלי. 
יש את כל המידע הויזואלי שמגיע פנימה, 
המוח שלך כאילו סוגר חלק מהעיבוד (כמו לסגור את העיניים) 
מאחר והמתנדבים לא מורשים לעצום עיניים, אז המוח עושה זאת בעצמו,
וזה מאפשר לרעיון המאוד עדין לבעבע מעלה על פני השטח.

תובנה מתחילה ברעיון המשקשק לו במוח הלא מודע,
והאפקט של גלי האלפא היא לחתוך הסחות דעת,
לעוזר לך לזמן את הרעיון החדש לתוך מודעות.

תחשבו על זה בדרך זאת:
כאשר אתם שואלים מישהו שאלה קשה, אתם תוכלו להבחין לרב שהוא
מתחיל להביט לצדדים, אולי למטה,
לכל מיני מקומות, אולי הוא אפילו יעצום עיניים, העיקר לא לתוך פני אדם 
שהם מראה מסיח דעת,
אם תשומת ליבו מופנית פנימה 
סביר להניח שהוא יפתור את הבעיה בפלאש של תובנה.

 אם אתם רוצים שיהיו לכם יותר תובנות, אולי קטיעת הסחות הדעת 
של העולם החיצוני, רק לזמן קצר, 
​ יכולה להגביר את היצירתיות שלך. 


2000 שנה לאחר שארכימדס צעק "יוריקה" באמבטיה
אנו יודעים עתה שתובנות לא מגיעות מ"שום מקום"
הן נגלות דרך שרשרת אירועים במוח שלנו. 

זה מתחיל בבעיה, אחת שההגיון לא יכול לפתור. 
המוח מחפש פתרון.
במוח הלא מודע, 
תובנה משקשקת.
לפתע, פרץ של גלי אלפא, 
המוח שלך מבליח.
שניות אחר כך, פרץ של גלי גאמא,
וזה מה שאתה חווה כרגע של התובנה.

אבל תובנה כלשעצמה היא רק חלק מהתהליכים המנטליים 
שיוצרים יצירתיות
המדענים נותנים את תשומת ליבם 
לפן נוסף של יצירה
מסע שההתחלה שלו במלחמת העולם השניה.

בשיא הקונפליקט
עשרות אלפי מטוסים בשמים
במהומת אש האוייב, השרדות דרשה מיומנות מיוחדת
שתפסה את תשומת ליבו של הפסיכולוג הצבאי ג'י פי גילפרט.
הוא שם לב שבזמן חירום 
לכמה צוותי אוויר  היתה היכולת לחשוב מחוץ לקופסא
ולהניב רעיונות אציליים יצירתיים שהצילו את חייהם.

גילברט היה בין הראשונים לחשוב שאינטלגנציה לבדה
מוערכת יתר על המידה
וכי מה שחקר בחיל האוויר לא קיבל הערכה ראויה,
הוא קרא לכשרון הזה - חשיבה מוסטת - צורה של יצירתיות.
הוא מצא דרך למדוד את זה - דרך שנמצאת בשימוש עד היום.

בחוף וניס קליפורניה -  מקודם מפגש של היצירתי והמוחצן
הגיע דר' רקס יאנג למדוד כמה קריאטיביים האנשים.
השימוש הוא בלבנה לבניה.
זה מוכר כמבחן החשיבה המוסטת. 
לסטות מ"אין רעיון" ולהמציא משהו נעלה/ נאצל
זה פשוט אך בעל עוצמה.
אחד מהמבחנים השכיחים ליצירתיות.

כל רעיון מקבל ציון - מ 1- רעיון "פשוט" ל 5 - יצירתי מאוד.
ככל שאתה ממציא יותר רעיונות - אתה בעל חשיבה מוסטת יותר. 
מדידת יצירתיות לצורך מחקרים מדעיים מערבת כיום מבחנים שונים
ורקס פיתח סדרת מבחנים נרחבת משלו
הוא הצליח לראות איך זה קשור לאי קיו - הדרך המסורתית לבחון
אינטלגנציה.
"מה שמסקרן אותי הוא הקשר בין אינטלגנציה
ויצירתיות. יש חפיפה אך יחד עם זאת משהו אחר מתרחש במוח."

רקס הוא אחד החוקרים הראשונים שבוחנים
את מבנה המוח בכדי לראות מה הופך אנשים
לבעלי יצירתיות גבוהה.

זמן מה המדענים מבינים את המבנה הבסיסי הניורולוגי
של האינטלגנציה, זה נוגע למהירות ויעילות תנועת הניורונים בחומר האפור. 
המסתורין הוא מה קורה כאשר
אתה עולה עם רעיון יצירתי.
וכאן רקס מוצא הבדלים.

יש דימוי יפיפה של החומר הסיבי הלבן של המוח שלך.
זה נראה כמו קערת ספגטי גדולה, 
לכל אחד מאתנו יש 150 אלף קילומטרים של הקשרים הללו,
זוהי רשת הדרכים שמחברת אזורים שונים במוח.
המחקר שלו מראה שיש אכן הבדל במבנה 
של החומר הלבן במוחם של אנשים בעלי יצירתיות גבוהה.
הוא אומר שמה שמפתיע הוא שבעוד באינטלגנציה
ככל שיש יותר חומר יותר זה טוב יותר,
ביצירתיות התמונה היתה הפוכה ממה שצפינו 
שם פחות היה טוב יותר במונחים של יצירתיות גבוהה יותר.

אך מדוע פחות חומר לבן פרושו יותר יצירתיות? 

זה נראה שבאזורים במוח שהם פחות "ארוזים" 
פחות "מאורגנים" שהתנועה העיצבית בהם מואטת.
"במקום שיהיו מעברים מאורגנים של מעבר מA ל B
יש לך הרבה כיוונים אפשריים, הרבה פתחים 
בהם רעיונות יכולים לזרום
ובמרחב הזה של רעיונות יש יותר אפשרות לרעיונות 
להתנגש זה בזה ולהעלות כרעיונות חדשים אל מעלה התודעה."

ההאטה הקוגנטיבית הזאת, שמעלה 
את הסבירות של רעיונות להתקשר זה בזה 
נראית כחלק חשוב של המכניזם שמשוכן מתחת לחשיבה סטייתית.

רקס מאמין שהוא התחיל לראות את הקשר בין מה שמתרחש
כאשר אנו מציגים את האינטלגנציה שלנו ואת היצירתיות שלנו.
והכל קשור,
בדרך מסויימת,
למהירות.

"בפעילות אינטלקטואלית, המחקרים מראים,
שככל שהמידע עובר בדרך הקצרה והמהירה יותר בין A ל B
כך טוב יותר. (הסרטון מראה אותו נוסע בכביש ראשי מהיר)

ביצירתיות זה שונה
זה לא קשור למהירות ויעילות
יצירתיות היא איטית.

הדרכים המתפתלות האלו (בסרטון רואים אותו נוסע כעת בדרך מתפתלת צדדית יפה)  
הן אנלוגיה לנתיבים במוח שמגיעים אליהם 
בתדירות נמוכה יותר, 
כך שאינך יודע היכן הן יסתיימו 
אך הן יכולות להגיע למקום מאוד מעניין.
אך הן לבטח דרכים איטיות ומתפתלות יותר מהדרכים 
עליהם אנו זזים בדרך כלל.
ואני חושב שכך זה עובד במוח."

זאת תהיה טעות לחשוב 
שמבנה מוח לבדו עושה אותך יצירתי.

אך העבודה של רקס מראה, לראשונה
שיש מבנה נוירולוגי בסיסי לחשיבה מוסטת,
ליצירתיות עצמה.

עיר בולטימור, כאן היבט נוסף של יצירתיות עולה לחקירה.
"זוהי תשוקה עמוקה שלי
אני תמיד תוהה איך מוזיקה יוצרת יופי."
צ'רלס ליים מבלה את זמנו הפנוי בהאזנה למוזיקה.
"אני חושב שג'אז הוא כנראה הצורה היצירתית ביותר 
של ביטוי ליצרתיות." 
הוא מהופנט מהדרך בה רעיונות זורמים
כאשר נגני ג'אז מאלתרים.
היצירה הזאת לא תנוגן יותר לעולם יותר,
מנקודה יצירתית הן ממציאים אותם 
באותו רגע. 
מה שהם עושים הוא כשרון אמיתי.
אך במידה מסויימת זהו משהו שיש לכולנו.

זה בדיוק מה שצ'רלס חוקר בבית החולים ג'ון הוסקינס, בבולטימור. 
"מה שמסקרן בנוגע ליצירתיות הוא שהיא קיימת בכולם
ברמות הגבוהות והנמוכות,
אולי מישהו לא יתייחס לעצמו כאל אומן
אב אם הוא יביט  על ההתנהגות היומיומית שלו, 
רובה לא מתכוננת, לא מתוסרטת, רובה
מאולתרת, הוא לא ממש מתכנן כל רגע מה הוא עומד לעשות."
אז בכדי ממש להבין איך אנו מאלתרים
צ'ארלס חוקר את המוזיקאים הטובים ביותר שהוא מכיר.
וזאת הסיבה שמייק פופ מגיע למעבדה.

התוכנית של צ'ארלס היא לבחון  ב FMRI את המוח 
בכדי לקבל דימוי של מה שמתרחש במוחו 
של מייק כאשר הוא מאלתר.

יצירתיות היא ככל הנראה שילוב 
של עיבוד מוחי מנטלי רגיל משולב 
בדרכים שלא תארנו בעבר.
ובדרך זאת מתאפשר לנו לקבל תובנות
חדשות וליצר רעיונות חדשים. 

לצארלס יש הזדמנות לחקור את המוח של 
אחד מגיבורי המוזיקה שלו. 
הוא מספר שהוא מקווה לקבל תובנות 
מרגשות לגבי היכולת של המוח ליצור חדשות.
והוא גם מספר שהוא כל כך נהנה מהעבודה שלו. 

המחשב משמיע מוזיקה ידועה
ומייק מאלתר, צארלס מנגם גם הוא בכדי שמייק ירגיש יותר בבית
אבל הוא לא עומד בקצב של מייק :)

"התוצאות של המחקר הזה ממש מרגשות 
ראינו שינויים בקליפת הקורטקס הקידמי
זה הוא החלק של המוח שבמידה מסויימת עושה אותנו אנושיים."

אחד התפקידים העיקריים של החלק הגדול הזה
הוא פיקוח על המודעות העצמית
התבוננות על מה שאתה עושה ומה שאתה אומר.

"מוזיקאי ג'אז צריכים לקחת באופן טבעי סיכון 
מוזיקלי ובכדי לקדם את היכולת הזאת לקחת סיכון 
הם צריכים ל"כבות" את שומר השער.
ראינו את הכיבוי של החלקים הללו במוזיקאים האלו,
די הפוך ממה שהיית עושה במסיבת קוקטייל
כאשר אתה רוצה להיות בטוח שאתה אומר 
את הדבר הנכון."

צארלס הרחיב כעת את הניסוי שלו 
בכדי ללמוד צורות אחרות של אילתור
כמו זמרי ראפ וציירי קרירטורות. 
"אנחנו רואים שינוי בחלקים מסויימים בקליפת המוח הקדמי.
בכל המקרים האלו 
נוטים רכיבים מסויימים להפחית את הפעילות שלהם 
כאשר מחליפים מפעילות של היזכרות לא יצירתית
לפעילות שמייצרת אילתור".

הוא עומר לגלות באם יש משאב עמוק של יצירתיות בכולנו
הוא מעוניין שבני אנוש יהיו טובים יותר ביצירתיות.

מחקר שהחל במשחקי מוח וטיזרים למוח
התחיל לפתוח את הסודות של מה שהופך אותך יצירתי.

תהליך הקשור אך השונה של עיבוד תובנות
חשיבה בהסטה
ואילתור
אך באופן מכריע הם חושפים שיש אכן 
חתימה של יצירתיות במוח שלך.
ועתה אנו מגלים שמחקר זה מועיל לכולנו.

בשמים מעל הולנד
סימון ריטר חווה משהו חדש.
עד היום כף רגלה לא דרכה בתוך דאון. 
מה שהיא עושה מעצב את הבסיס שעומד מאחורי המחקר שלה
להפוך את כולנו ליצירתים יותר. 

לסימון יש תיאוריה.
היא מאמינה שחוויות חדשות ובלתי מצופות
מרחיבות את היצירתיות שלך.
היא תכננה מעבדה שיוצרת מצבים כאלו.
המיקום נראה מוכר
אבל הנבחנים פוסעים לעולם וירטואלי שבתוכו יש מצבים לא מוכרים.
זוהי חוויה שפותחת את המוח שלנו.
בעולם הוירטואלי הזה החוקים הרגילים לא תופסים.
הבקבוק עף למעלה, המזוודה נהית קטנה ככל שמתקרבים אליה.

מה שהיא גילתה הוא שלחוויה בתוך העולם הוירטואלי המוזר 
יש תוצאות ממשיות
היצירתיות אצל הנבחנים עלתה ב 10-15 %

אחת התופעות היא חשיבה המתקבעת בדפוסי חשיבה, 
וחויות לא צפויות מאפשרות לצאת מדפוסים אלו ולחשוב אחרת, 
מזוויות חדשות ובצורה גמישה.

היא ממליצה לאנשים לחפש חוויות בלתי צפויות.

לרובנו אין חליפות מציאות וירטואלית בלתי צפויה
לכן עיצבה סימון אפשרות לחוות משהו חדש במקום מוכר,
בכדי להגביר את היצירתיות.

בקפיטריה מכינים את ארוחת הבוקר ההולנדית הקלאסית
סנדוויץ עם פתיתי שוקולד.
כולנו יודעים איך להכין סנדוויץ
אך מה שעומד לקרות כאן הוא מה שהיא קוראת לו - הפרה
של מחשבה או התנהגות נורמלית. 
המחשב נותן הנחיות, צעד אחר צעד,
המתנדב, תומאס, מתבקש לעשות משהו באופן שונה 
 (במקום לפזר את השבבים על 
הפרוסה, לשפוך אותם על הצלחת ולהדביק אותם לחמאה שמרוחה על הפרוסה, 
מה שיוצר את אותו הדבר רק באופן אחר ממה שהוא רגיל לו)
ניתן לראות שהוא ממש מופתע. 
הוא הגיע לאותה תוצאה בדרך בלתי צפויה ושונה,
פעילות כזאת יכולה להעלות את היצירתיות שלך ב 15 אחוז.

"פעילות כזאת - "אוקי זה יכול להיות לא כמו שאני מצפה 
אלא בדרך חדשה"
זה יעזור לצאת מדפוסי חשיבה מקובעים ולהגביר את היצירתיות." 

אנחנו לא חייבים מציאות וירטואלית בה אנחנו משנים את חוקי הטבע, 
תנו לעצמכם מקום ליצירתיות על ידי כך 
שפשוט תשנו חלק מהדרכים הרגילות
שבהן אתם עושים פעולות פשוטות.

האפקט של שינוי הרוטינות הוא שינוי של המוח.

כשנוטשים דרכים רגילות בהן "נסענו" במוח,
זה כופה על המוח ליצר דרכים חדשות, 
ליצר עוד רשת נוירונים
ופירושו - עוד רעיונות רעננים חדשניים.

מאוחר אחר הצהרים
ליונתן סקולר והצוות יש עוד ניסוי אחד
שיאיר את אחת החידות של היצירתיות.

מדוע יש לך את הרעיונות הכי טובים
כשהכי פחות ציפית להם.


זה חוזר לניסוי עם הלבנה.
רואים שכאשר נותנים למתנדבים זמן קצוב 
לעלות עם כמה שיותר רעיונות.
ואז הם עושים 2 דקות הפסקה
כל אחד "מבלה" את 2 הדקות באופן שונה.
הראשון מתבקש לשבת ולא לעשות כלום.
השני מתבקש לעשות פעולה שגרתית.
השלישי מקבל משימה תובענית, 
המתנדבים לא יודעים זאת 
אבל 2 דקות אלו הם החלק הכי חשוב בניסוי 
זה הזמן בו למח ניתן זמן לנדוד.

אחרי ההפסקה הם לוקחים את מבחן הלבנה שוב.
האם היצירתיות שלהם השתנתה? 

המחקר מראה כי אלו שקיבלו משימה תובענית
היו הכי גרועים בתוצאות.

אבל מה שהפתיע הוא שמי שהשיג את התוצאות הכי טובות
היו לא אלו שקיבלו זמן לנדוד
אלה אלו שקיבלו משימה לא מחשבתית ולא תובענית.

אז אם אתם רוצים לעלות עם פתרון יצירתי לבעיה
אל תעשו פשוט לא כלום
עשו משהו לא תובעני ולא מחשבתי.

אנחנו לא יודעים מדוע זה כך
אבל ההפסקות כמו בוחשות בסיר בכדי לעלות עם 
פתרון יעיל. 
עכשיו יש לכם תירוץ טוב לקום מהשולחן ולהתרחק מהבעיות שלכם. 

השיעור החשוב ביותר הוא שאם אתם נתקעים, 
כדאי לעשות הפסקה ולתת לתהליכים התת מודעים
להתרחש.
אך זאת לא סתם הפסקה
כדאי לקחת הפסקה בה תעשו משהו 
אולי תרצו להתקלח, לעבוד בגינון, לצאת להליכה
משהו שאינו תובעני אך הוא מעסיק מעט את המוח
ויחד עם זאת מאפשר למוח לנדוד. 

המחקר מלמד שאם אתם רוצים להיות במיטבכם
עדיף לא להיות ממוקד, לא כל הזמן.

לנדידת מוח יש הסטוריה ארוכה ביצירתיות
עכשיו אנו מתחילים להבין מדוע זה כה אפקטיבי.

על שאלה זו דר" רקס יאנג מנסה לענות בשנים האחרונות
"בטהובן היה נוהג ללכת ולחשוב על מוזיקה
אני מעדיף לזוז בפעולה פיזית חזרתית 
המאפשרת למוח שלך לנדוד".

לאחר חקירה של סריקות מוח שוב ושוב, כאשר אנשים נתנו למוחם לנדוד,
הוא הבחין בשינוי באזור אחד במוח - באונה המצחית, ישר מעל העיניים 
מה שהוא גילה הוא שהאונה המצחית מעט מוסטת אחורה
מהמערכת ורעיונות זורמים בחופשיות גדולה יותר, 
וחלק מהרעיונות מתגלים למח המודע.

הוא גילה שהמצב הזמני הזה של המוח
כאשר אתה פתוח ליצירתיות
זהו משהו שלמעשה אנחנו יכולים בקלות לזרז
"אנשים יכולים להגיע לשם בדרכים שונות
אם זה מדיטציה, ריצה ארוכה או אמבטיה
יש דרכים רבות להאט את קצב 
של האונה המצחית ולתת לרעיונות לזרום"

רקס גילה שהאונה המצחית, מעל העיניים, משמשת
שומר סף משמעותי ביכולת שלנו להיות יצירתיים
מה שמסקרן הוא כי במחקר הזה, חלק זה של המוח
עולה שוב ושוב.

כעת עולה במחקרים של המדענים כי יש אנשים אצלם 
באופן טבעי האונה המצחית מעט פחות פעילה כל הזמן.

"לאנשים שנוטים לפתור בעיות על ידי תובנות
יש פעילות אונה קדם מצחי מעט יותר נמוכה, 
כך שהאונה המיצחית לא שולטת בהם, לא ממקדת אותם,
זה כמו נפילה חופשית 
פעילויות מוח שונות עושות כל מיני דברים בבת אחת."

וכמובן 
אנו יודעים עכשיו שההפחתה החולפת הזאת בפעילות הקדם מצחית
היא מה שמאפשר לך לאבד את העכבות שלך כאשר אתה מאלתר.

זה לא שהמדענים איתרו את המקום האולטימטיבי 
ליצירתיות
אבל זהו האזור הזה של המוח 
עם היכולת שלו לשחרר את האזיקים המנטליים
שלך.

במשך מאות שנים יצירתיות היתה מחוץ לידם 
של המדענים, זה היה חמקמק. 
כעת זה שונה, כעת יש לנו את הכלים לבחון את זה.
אך עדיין יש לנו עוד דרך ארוכה בכדי ללמוד את היצירתיות. 

בעודנו מחכים לתמונה המלאה והיפיפיה 
אנו יכולים להפוך כולנו ליותר יצירתיים.

בהצלחה לכולכם.







אין להעתיק את הכתוב.



סרט - 58 דקות, אנגלית.



 
 

אודות אתר פילים מספק מגוון של כלים וידע לצמיחה והתפתחות, בתוך כך כלים להטמעת חשיבה מכוונת, 
מודעת וחיובית בחיינו
 - 
ולשינוי מציאותנו, שינוי אשר יתחיל אצל בודדים ויתפשט אל כלל החברה.

 
 

חפשו אותנו בפייסבוק פילים

 
לייבסיטי - בניית אתרים